הזווית הסטטיסטית: סיכום הדרבי החיפאי

סמי עופר נצבע השבוע באדום – הפועל חיפה ניצחה 0:1 את מכבי חיפה ושוב כבשה את פסגת טבלת ליגת העל. שער ראדו גינסארי הכניע את הירוקים, שאומנם תקפו ויצרו לא מעט מצבים, אבל רן קדוש שמר על רשת נקיה בדרך ל-3 נקודות יוקרתיות. ועכשיו – זמן לסיכומים בזווית קצת אחרת, בסיוע של "הזווית" – אוהדי כדורגל שיצרו קהילת ספורט המבוססת על בלוגרים, שכותבים על הענף שכולנו אוהבים.

1. אז הדרבי החיפאי חזר. למי שהיה ספק, הוא חזר ובגדול עם למעלה מ-23 אלף אוהדים ביציעים, במשחק אותו אירחה קבוצה שיש לה 2,000 מנויים, כך ש-21 אלף חיפאים, גיאוגרפית או בלב, הטריחו את עצמם, קנו כרטיס והגיעו לצפות בקרב על העיר. מי ניצחה אתם כבר יודעים, וכפי שתלמד אותנו הסטטיסטיקה של המשחק ובמהלך 12 המחזורים הראשונים של העונה, היא עשתה זו בעקביות המאפיינת אותה כל השנה. למה?

2. כי הפועל חיפה הגיעה למשחק הזה עם יחס האיומים-שערים השני בטיבו בליגה, כאשר היא כובשת בכל שבעה מצבים אשר היא יוצרת במהלך המשחק. מה עם הירוקים? הם הגיעו למשחק הזה עם יחס כפול בדיוק (14), ויחד איתו, ההבנה שעל מנת לנצח, יצטרכו ליצור יותר מפי 2 איומים מיריבתם העירונית. אפשרי?

3. בהחלט, כי מכבי חיפה, למרות שממוקמת במקום השמיני בליגה, היא הרביעית ביצירת המצבים, כשלפניה ב"ש, מכבי נתניה ובית"ר (שלוש הכובשות המצטיינות של הליגה). היחס המשמעותי בין יצירת המצבים לניצול המצבים הוא גם זה שמסביר את ההפרש בין מיקומה הסטטיסטי של הקבוצה למיקומה בטבלה. ובכל זאת, מה היא עשתה טובה יותר במשחק הזה?

4. בעיקר גיוונה את המשחק – מפת החום של הקבוצה מראה, בניגוד למשחקים קודמים, פיזור נכון ומאוזן יותר של הקבוצה ברחבי המגרש. פחות התמקדות באגף הימני ופחות ריכוז של שחקנים באמצע, כשהקשרים מחפשים את האביר על הסוס הלבן שיחלץ אותם מהלחץ. אז נכון, הירוקים לא כבשו, אבל הגיעו למצבים שלהם, עם בעיטות מחוץ לרחבה, הרמות שמצאו ראש ירוק ופריצות מהאגף. הקרדיט על פיזור המשחק הירוק לכל אורך המגרש מגיע לשניים:

5. רועי קהת וגיאורגי קוסטדינוב. השניים, שמובילים את הקבוצה בשתי קטגוריות – מרחק כולל (11.6 לבולגרי ו-11.4 לקהת) ומהירות ממוצעת (קוסטדינוב עם 7.4 וקהת עם 7.2) – הפכו את הקבוצה לדינמית ויצרו ריבוי אופציות מסירה באמצע, מה שהקל על הבלמים הירוקים, אשר לרוב מתמסרים זה עם זה, לבנות את ההתקפות מאחור. הבעיה מבחינת מכבי חיפה היא שהשניים עשו זו בצורה מעולה בעיקר כשהקבוצה החזיקה בכדור. מה קרה כשהכדור היה ברגליים אדומות-שחורות?

6. הם למדו את מה שחלק גדול מהליגה למד על בשרה – שהפועל חיפה יודעת לעשות שימוש נבון במרכז הקישור שלה. מעבר למאמץ הכביר של ברסקי וגינסארי, אשר שניהם מובילים על פני הצמד המקביל בירוק ברובם המוחלט של המדדים, הם ניצלו בחוכמה רבה את התזזיתיות הרבה של הירוקים במרכז המגרש לבניית ההתקפות האדומות. למי שפספס, כך גם נכבש השער הראשון – ברסקי בורח ימינה וקוסטדינוב נוטש את העמדה ורודף אחריו, כאשר גינסארי מנצל את יתרון המהירות שלו על קהת כדי להסתנן לרחבה ולכבוש שער קבוצתי לתפארת, שמוכיח, שלא בפעם הראשונה העונה,

7. שהפועל חיפה עולה למגרש כשהיא יודעת בדיוק מה היא רוצה לעשות. לכן אלון תורג'מן חווה תחייה מחודשת עם שבעה שערים, כולם מתוך הרחבה ובינינו – כולם נראים אותו הדבר. לכן זה נראה כל פעם מחדש שלמכבי חיפה יש בור במרכז המגרש, לכן חנן ממן נותן בכל משחק את אותן מסירות ויודע בדיוק איפה צפוי לעמוד מקבל המסירה, מה שהופך אותה ממסירה למסירת מפתח (ממן כבר עם 37 כאלה מתחילת העונה) ולכן המיקום הממוצע של שחקני הקבוצה במהלך המשחק נראה באופן חשוד כמו הלוח הטקטי בחדר ההלבשה האדום, רגע לפני שהתחיל המשחק – כל שחקן במקומו. מי לא היה במקומו?

8. השוער הראשון (והמצוין) של הקבוצה, לדאבון ליבה של הנציגה הירוקה של העיר, מה שזימן לה עוד מפגש פיקנטי עם רן קדוש, אותו אחד שנצרב בזיכרונות הירוקים באותו יום במאי 2010, עת גזל ממנה את האליפות והותיר להפועל תל אביב להשלים את העבודה, הוסיף עוד פרק לרומן שלו עם הצד הירוק של הכרמל כשהוא מתמודד עם כל ארסנל הכלים איתו הגיעה מכבי למשחק וגובר על ההתקפה הירוקה 10 פעמים, 2 מתוכן של הקשר…

9. מאור בוזגלו, שאמנם זה לא היה משחקו הראשון העונה, אבל בהחלט נראה שכל החלקים בברך חזרו למקומם וחברו יחד לכישרון הגדול הטמון בו, כל זאת כדי לאפשר למכבי חיפה לעשות דברים שלא עשתה העונה – לנצל את אותו אמצע תזזיתי שציינו קודם כדי להפעיל שני אגפים אפקטיביים ותכליתיים שיחייבו את הפועל חיפה לרווח את ההגנה. כי כשלא יודעים אם לסגור טוב יותר את סולליך או בוזגלו, הבלמים נותרים לבד במרכז מול החלוצים ושחקני הקו השני שמצטרפים אליהם. לכן, דווקא כשבוזגלו נכנס כדי לחזק את אגף ימין, מכבי חיפה תקפה בצורה הרבה יותר אפקטיבית מהמרכז, אשר עד אז צפה בשחקני האגף מגיעים למצבים בתמיכתו של…

10. ארנסט מאבוקה, השחקן עם הכי הרבה כדורי רוחב בליגה עד כה (91), כאשר הוא המגן היחיד בחמישייה הראשונה, מוביל ב-35 (!) מסירות על פני המגן הבא אחריו ברשימה (שיימן, מהצד השמח של העיר). מה עם המגן הירוק בצד שמאל? הוא עם פחות מחצי ממסירות הרוחב של מאבוקה (41) ומוכיח, מספרית, מה שניתן לראות בכל משחק של מכבי חיפה – מאבוקה חזק, מהיר, אוהב את חצי המגרש של היריבה (ומפת החום תעיד על כך שהוא מבלה יותר זמן בקרבת רחבת היריבה מאשר באזור הרחבה שלו) ומרים כדורים נאים לחבריו (בעיקר, אגב, אלכסונית ותוך כדי תנועה). הבעיה? כל זה בא על חשבון בן הרוש, תרומתו להתקפה ומעורבותו במשחק, אשר לו רק השניים במרכז יערבו אותו יותר, עשוי להפתיע את היריבות אותן יפגשו הירוקים במשחקים הבאים. עד אז?

11. חיפה, נכון להיום, אדומה, ובאופן עקבי מתחילת העונה מספקת את המספרים שלה, אך בעיקר את היעילות בהמרתם מנתונים סטטיסטיים לשערים ואז לניצחונות, כל הדרך לראש הטבלה.